לא פעם מעמתים מנהלים, פוליטיקאים, חברים לעבודה ובני זוג עם דברים
עליהם הצהירו בעבר ומהם הם מסתייגים היום. הנטייה שלנו היא להתייחס לאנשים אלה כלא
עקביים ולתקוף אותם על כך.
לא מזמן נשאלתי על ידי מישהו למה שיניתי דעתי בהקשר לעניין פוליטי
כלשהו ועניתי לו שהשאלה המרכזית שאמורה להישאל היא: כמה זמן אדם צריך עוד לתת הסברים
להתנהגות/אמירות מהעבר.
צריך לאפשר לאנשים להתפתח ובהקשר זה מעניין לקבוע עד מתי אמירותיו
ומעשיו מעברו ימשיכו לרדוף אותו. לכל אחד הזכות להשתפר ולצמוח ולהשאיר מאחור
ארועים מהעבר.
שמעתי פעם מנכ"ל בכיר שאמר שלכל אמירה שלו יש תאריך פג תוקף שחל
שנתיים לאחר אמירתן. הוא סיפר לי שכמחצית מהאמירות שלו אחרי פרק זמן זה כבר מפגרות
אחרי חזונו ורמת הידע שצבר מאז אמר אותן. הוא הגדיר זאת במשפט "לכל אדם הזכות
לצמוח, להתפתח ועקב כך להשתנות".
מכאן שכל אמירה והחלטה ביקורתית שלנו – כן, גם על פוליטיקאים - צריכה להיבחן לעומק. אפשר להגדיר את זה כהתנהגות
לא עקבית אך התשובה טמונה במושג "זמן". בזמן האמירה ו/או העשייה היתה זו
האמירה ו/או העשייה הנכונים. כעת, עם הנסיון המצטבר כמנהל/מאמן/פוליטיקאי/הורה, קיימת
אפשרות שהייתי נוהג/מחליט אחרת.
דוגמה: הבוקר חבר פרסם בפייסבוק תמונה של טמפרטורה נמוכה מאד שראה ברכבו
וכתב "זה עדין לא היה.....", אמירה שפג תוקפה
רגע אחרי שנאמרה......
לבסוף אנחנו מגיעים למסקנה הבלתי נמנעת שהעולם וסביבתנו הקרובה נמצאים
בתנועה מתמדת וששיפור תמידי הוא כורח המציאות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה