יום שני, 20 בספטמבר 2010
יום שלישי, 7 בספטמבר 2010
הכל אישי ? או בכל זאת קבוצתי...

קורה לא פעם בספורט שמאמן מנהל שיחות אישיות עם שחקנים/ספורטאים.
דבר זה נעשה בד"כ כאשר ברצונו להעביר על השחקן ביקורת ושניהם יוצאים בהצהרה שמה שנאמר בשיחה נשאר ביניהם ושלא מוציאים החוצה את הכביסה המלוכלכת. השאלה בדרך כלל היא מי מדליף ראשון לעיתונאי המקורב....
האפקט של שיחות אישיות אלה לדעתי עובד כבומרנג הן באימון ספורט והן באימון בעסקים כיוון שמטרת כל שיחה כזאת אמורה להיות תהליך שיפור ואין בעבודת צוות ערך לכך שזה נעשה בדלתיים סגורות עם לא כולם יכולים ללמוד מזה.
ארחיק ואצהיר שלעניות דעתי לא קיים ספורט אינדיבידואלי!
טניסאי, ג'ודוקה מקצועי, שחיין וכל אחד מהאחרים שנחשבים לספורטאים העוסקים בספורט אינדיבידואלי, נמצאים ברוב מוחלט מזמנם במסגרת קבוצתית. ג'ודוקה מבלה במשך 5 דקות הקרב לבדו על המזרן ושחיין אף זמן קצר מזה אך מעבר לזה הם עובדים עם מאמן טכניקה, מאמן כושר, פסיכולוג, מעסה, מנהל עסקי ועוד.
דוגמה עיסקית:
לא קיבלתי לדעתי שרות מספק באחת מחברות הסלולר וכתבתי על כך מכתב לחברה. מנהלת הסניף חזרה אליי בטלפון וביקשה קצת יותר פרטים על המקרה כשאחת הבקשות שלה הייתה מה שם הנציגה עליה אני מתלונן.
הבהרתי לה (כך גם כתבתי במכתב) שלא שלחתי להם מכתב תלונה אלא מכתב פרגון כדי שישתמשו בו לשיפור השרות והצעתי לה שבשיחת העובדים הבאה היא תעלה את המקרה לדיון. אם אחת מ-19 נציגי השרות שלה תרגיש צורך לאמר שמדובר בה אז זה בסדר אך זה לא העיקר.
המסר של התהליך צריך להיות שלא מדובר כאן בהתקפה(כולל סנקציות) על אחת הנציגות אלא שיעור לשאר שיתרום לכך שהן לא תחזורנה על טעותה של האחת.
היתרון של "שיחות אישיות בנוכחות כל הצוות" הוא:
1. תקיפת הארוע ולא תקיפת האדם המעורב בו
2. לימוד תמידי למען שיפור תמידי המוביל להשגת מטרות ויעדים.